שאלה
לאחרונה התגלה לנו שגר אצלנו בשכונה
עבריין מין ! אין בידינו את כל המידע, הוא אומר שהוא חזר בתשובה ועבר טיפול, וזה כמובן לא מניח את דעתנו ואת דאגתנו.
אנו נסערים מאוד, לא יודעים איך להתמודד עם המצב הזה, עם הסכנה הזו. הלוואי ונצליח להעיף אותו מהשכונה. נשמח מאוד להדרכה
תשובה
שאלה זו מקפלת בתוכה כמה נושאים חשובים: נושא המוגנות, היחס לעבריינים (בכלל ועברייני מין בפרט), היחס לבעלי תשובה.
הכותרת 'עבריין מין' היא שם כולל למדרג רחב של עבירות, מן הקלה ביותר אל החמורה ביותר, ולפרמטרים נוספים המגדירים את חומרת העבירה (בין נפגע יחיד לנפגעים רבים, נפגעים קטינים וחסרי ישע או בגירים, עבירה חד פעמית או מתמשכת, ניצול סמכות ? ועוד ועוד) . הדברים דלהלן יהיו בבחינת עקרונות כלליים, והיישום ישתנה בהתאם, בכל מקרה לגופו.
1. ראשית נדייק כי לא מדובר על טיפול באירוע של פגיעה. אין לפנינו נפגעים, הפגיעה נעשתה בעבר ובמקום אחר, ומה שעומד לפנינו כעת הוא עצם המציאות של אדם שפגע מינית, והסכנה הכרוכה בכך לפגיעות חדשות. (טיפול באירוע פגיעה כולל כמה משימות – ואין כאן מקומו)
2. על הסערה.
אכן מסעיר מאוד להיפגש עם התופעה הזו, פגיעות מיניות ועברייני מין – ומובנת התחושה המסעירה של התערערות המוגנות. אך יש לדעת שמדובר באשליה, שכן פגיעות מיניות מתרחשות על פי רוב לא ע"י אנשים הממותגים כ'זרים וחשודים', אלא 'מתחת לאף' – ע"י אנשים ממעגלים קרובים. ובכלל, מול ה'פוגע הידוע' יש הרבה פוגעים לא ידועים, והם הרבה יותר מסוכנים. אפשר לייצר מוגנות, ויש הדרכות מקצועיות מצוינות לכך. ההתמקדות בפוגע אחד ידוע שמתגורר בשכונה, כאילו הוא הסכנה העיקרית למוגנות – היא שגויה וחוטאת למטרה הכללית של המוגנות.
3. 'הלוואי שנצליח להעיף אותו מהשכונה'
זוהי אשליה שאין לה אחיזה במציאות. אין מנגנון המאפשר לגרש אנשים, צריך להיפרד מהאשליה הזו, כי דרך זו לא תצלח לייצר מוגנות. מעבר לכך, בדר"כ, המחשבה להעיף אותו מהשכונה אינה נכונה מבחינה מוסרית: וכי המקום החדש שאליו יעבור, פחות זכאי להגנה מהמקום הנוכחי ? האם מוצדק לסכן את המקום ההוא, לטובת המקום הזה ? ועוד, הרי בשביל להצליח להעביר אותו למקום אחר יהיה צריך להשתיק ולהסתיר את הסיפור, וההסתרה מגבירה את הסכנה.
4. עד כמה אדם מסוכן לפגוע שוב ?
יש מדרג של רמות סיכון שונות ('הערכת מסוכנות') המושפע מגורמים רבים – פרטי העבירות שנעשו, מבנה האישיות, השיקום והתהליך שהפוגע עבר. אך גם בלא לנסות לחדור לעומק הנפש של האדם – ולהעריך את מידת מסוכנותו, יש בידינו מדד פשוט ופרקטי להפחתת המסוכנות, והוא עצם העובדה שכולם יודעים שאותו אדם פגע מינית. שהרי פגיעה מינית מתרחשת בחסות הסוד, ואדם שכולם יודעים להיזהר ממנו, ותלונה חדשה כנגדו תתקבל בקלות, הסיכון שיחזור ויפגע – מתקטן.
איך מביאים למצב שכולם יודעים ? מבחינה הלכתית, הרי מותר להזהיר את הציבור מפני הסכנה, כדין לשון הרע לתועלת, כפי שייסד בעל החפץ חיים בספרו. אמנם יש לדייק בניסוח הדברים ואופן פרסומם, כפי שהתבאר שם, ויש להיוועץ עם אישיות מוסמכת, בכל מקרה לגופו. גם מבחינה חוקית, הפרסום עשוי להיות חשוף לתביעה של הוצאת דיבה, ונדרש יעוץ משפטי.
אך מכל מקום, אם בפועל המצב הוא שהידיעה התפרסמה, באופן גלוי או מפה לאוזן – ומתייחסים אליה ברצינות, הרי שמידת הסכנה לפגיעה חדשה פחתה.
5. חרדה קהילתית.
מובן הרצון להשקיט את החרדה, ולהשיב לקהילה את מנוחתה. לקחת אחריות על האירוע, להיכנס לעובי הקורה, ולבשר לקהילה 'הסירו דאגה מלבכם, העניין מטופל והוא באחריותנו'. אך זה אינו אלא מצג שווא. אין לקהילה כלים 'לקחת אחריות על האירוע'. מציאות של מוגנות אמיתית היא פרי לקיחת אחריות של כל משפחה ומשפחה על עצמה – שכל משפחה תדע נאמנה שהזהירות מוטלת עליה. שכל משפחה תלמד את הילדים לספר ולא לשמור סודות. שכל משפחה תפקח על ילדיה בזמנים וסיטואציות שנדרש פיקוח.
6. איך מתייחסים לאדם שפגע מינית, שנמצא בקהילה.
ראשית, כשהדבר מתגלה, נכון שוועדת מוגנות תפנה אל אותו אדם לקבלת מידע ובירור המצב, ונכון שאותו אדם ישתף פעולה ויסייע לקהילה לברר את מצבו, את הערכת המסוכנות וחוות הדעת המקצועיות בעניינו, על מנת לעצב את התייחסותם אליו. הפוגע אמור לרצות לשתף פעולה, על מנת להרגיע את הסערה
בעניינו, ומובן מאליו שאם לא יעשה כן, יוחרפו החששות מפניו ומקומו בקהילה יושפע לרעה.
אחרי הבירור, תיתכן קשת רחבה של מצבים:
בקצה האחד – אדם שלא לקח אחריות על מעשיו, ועומד ברשעו – וכלפיו היחס חייב להיות מסתייג באופן חד משמעי. אין נירמול ואין הכלה ואין מחילה לפוגעים. אין לתת להם מקום של כבוד בקהילה, תוך העלמת עין או הקלה בחומרת מעשיהם. ולא רק מצד המוסר והיושר, אלא גם מצד המסר שיעבור לנפגעים הבאים – 'בקהילה שלנו אנחנו מקבלים פוגעים' – מסר שישתיק נפגעים עתידיים, שיגרום להם לחשוב 'כאן אין כתובת לנפגעים'.
בקצה השני – אדם שלקח אחריות מלאה על מעשיו, והוא בעל תשובה גמור. לקח אחריות על הפגיעות, לקח את עצמו לטיפול – על מנת שלא ייכשל שוב, עשה כל שביכולתו לפצות את הנפגעים, עוצמת החרטה שלו והמאמצים שלו לתיקון ולפיצוי הנפגעים מותאמים לחומרת הפגיעה ואופיה. אנשי המקצוע מעידים על התהליך העמוק שעבר, וכיו"ב. הערכת המסוכנות שלו ירדה עד המינימום האפשרי. כלפיו היחס הוא כאל בעל תשובה, ונצטווינו שלא לצערו ולהזכיר לו חטאיו הראשונים. ויהיה ברור לכל, שקבלתו בקהילה כאחד האדם, אינה משום יחס סלחני למעשים החמורים שעשה, אלא משום הכרה בתשובה השלמה שעשה.
בין שני קצוות אלה ייתכנו אין ספור מצבים וספקות – לגבי טיב התשובה שעשה ושלמותה, לגבי הערכת המסוכנות, לגבי פיצוי הנפגעים, וכיו"ב. ככל שהתמונה שלפנינו לא בהירה ולא שלמה, אנו עומדים מול מצב מורכב: מצד אחד איננו רוצים לסדוק את השלילה המוחלטת כלפי פוגעים ופגיעות מיניות. איננו רוצים לנרמל או להכיל את התופעה הזו. ומצד שני איננו יודעים בדיוק את מצבו והתייחסותו של אותו אדם ביחס לעבירה שעשה; כמה הוא התרחק ממנה, האם ובאיזו מידה הוא השתנה; באיזו מידה הוא עלול לחזור ולפגוע. איננו רוצים לדחות בעלי תשובה כנים שבאמת עברו שינוי. במצבים מורכבים ומעורפלים שכאלה – מן הסתם גם בתוך הקהילה תהיה התפלגות טבעית, בין מי שיחזיק בעמדה החשדנית והמסוייגת, לבין מי שיחזיק בעמדה המאמינה והמקרבת. זוהי מציאות תקינה, כי כשתמונת המצב מורכבת נכון שהיחס אליה יהיה מורכב ולא קיצוני וחד ממדי. שתי העמדות המנוגדות משלימות זו את זו, ואין צורך להגיע ל'יישור קו'.
במציאות מורכבת זו עשויה הקהילה להיתקל בכל מיני דילמות והתנגשויות, ולמצוא איזונים ודרכים להתנהל , או לעמוד בפני קונפליקטים לא פתורים , ואכן אין זה קל ופשוט, ותשועה ברוב יועץ.
7. מתן סיוע לפוגע.
פגיעה מינית היא דבר נורא ואיום. ואעפ"כ ברוב המקרים הנפש של הפוגע אינה 100% מפלצת של רוע צרוף. במקרים רבים יש בה גם רוע וגם חלקים פגועים, היסטוריית חיים קשה וסיבוכים נפשיים, וישנה אפשרות לשיקום, לחזרה בתשובה ולתיקון. לכן העמדה הציבורית צריכה להישאר חד ערכית כלפי פגיעות מיניות, לא סלחנית ולא אמפתית. ועם זאת נכון הדבר שהקהילה תדאג לכך שיהיו לפוגע מקורות תמיכה, שיסייעו לו להתקדם ולמצוא את דרכו אל התיקון. והרי איך נוכל לצפות שפוגע כלשהו יעבור תהליך שיקום ושינוי, כשכולם רודפים אותו ומתייחסים אליו כאל רוע צרוף חסר תקנה.
וחובה להדגיש, שאף שדברים אלו נכונים, טמונה בחובם סכנה גדולה, כי אסור לעמדה תומכת ומכילה להתקבל כעמדה ציבורית – שהרי היא עלולה לייצר יחס סלחני לפוגעים, הפחתת אחריותם ואשמתם, ולדחוק את רגלי הנפגעים העתידיים מלהתלונן, כי מי שמגלה חמלה כלפי פוגע – לא יוכל להיות כתובת לנפגעים.
לכן העמדה הציבורית חייבת להתייחס לחומרת המעשה, ולעובדת אחריות הפוגע על מעשיו, כפי שורת הדין. ואולם בד בבד מוטלת משימה קדושה וחשובה, שיהיה מי שיסייע לפוגע להתקדם ולתקן, וכל העוסקים במתן טיפול לעבריינים ובסיוע להם להשתקם – מלאכתם מלאכת קודש, וחלק חשוב להם בתיקון עולם.
8. הנפגעים השקופים – משפחתו של הפוגע.
המשפחה של הפוגע. אישה, ילדים, אחים, הורים. אלו אינם פוגעים אלא נפגעים. 'נפגעים שקופים' – שאינם זוכים להכרה, לאמפתיה ולחמלה. לא עשו רע לאיש, אך סובלים סבל נורא, ומוכתמים ברע שאינו שלהם. ודאי שעל הקהילה לדאוג לרווחתם, לתמוך ולסייע להם בכל מה שניתן ולמנוע מהם כל סבל מיותר.
ולסיום נשוב ונדגיש, כי כל הנ"ל עוסק במצב שהפגיעה נעשתה בעבר, במקום אחר – והנפגעים לא נמצאים בקהילה הנוכחית. כאשר הנפגעים עצמם נמצאים בקהילה – הנושא נעשה מורכב ומסובך יותר.
מי אנחנו?
אנחנו ארגון ללא מטרות רווח שעוזר למשפחות ואנשים המתמודדים עם קשיים בזוגיות, דיכאון, חרדות וקשיים נפשיים שונים, וזקוקים לעזרה בהכוונה.
מאגר המטפלים שלנו כולל מטפלים בעלי הכשרה אקדמאית , הסמכה מקצועית וניסיון עשיר.
פיתחנו מיזמים חברתיים ושיתופי פעולה המניבים תעריפים מוזלים, לצד קרן לסבסוד טיפולים, לטובת מי שאין ביכולתו לשאת בעלויות הטיפול בשוק הפרטי.
