הבן שלי רוצה להשתכר בפורים , מה עושים ?
תשובה:
הנטייה הטבעית שלנו כהורים, החפצים בכל מאודנו להגן על ילדינו מכל רע, היא לנסות לשלול מכל וכל את השימוש באלכוהול. בפורים הנושא הופך לבעיה קשה עוד יותר, כיון שרבים המבוגרים השותים בפורים, ומשתכרים, והדבר נעשה במסגרת מצוות החג, כחלק מעבודת השם. ברור הדבר שתופעת השימוש באלכוהול בקרב נוער היא תופעה שלילית. אך בשאלת היחס שלנו כהורים לרצון הילד לשתות בפורים מקופלים מספר מרכיבים, וננסה לפרוס את הדברים (ולמותר לציין שהיישום ישתנה בהתאם לגיל הילד ולשאר הנסיבות, ואי אפשר לפורטן כי רבים הם) :
1. המעבר מעולם הילדות לעולם המבוגרים
המציאות היא שלאלכוהול יש מקום של כבוד בעולמם של המבוגרים, ולא רק בפורים. שתיית יין ומשקאות חריפים
נהוגה במחוזות רבים, וכמו בכל תחום – רוב הציבור יודע לשמור על ההקשרים והמינונים הראויים, ויש שוליים שהרגלי השתיה שלהם רעים. דבר שנחשב 'מותר' בעולמם של המבוגרים, לא ניתן להציגו כ'אסור' לקהל הילדים המתבגרים. אדרבה, ראוי להציג בפני הילדים את נושא השתיה כנושא מורכב – אשר בהקשרים מסוימים השתיה היא חיובית ואף נחשבת מצווה, ובהקשרים אחרים היא רעה חולה. התנזרות מוחלטת מאלכוהול – כגישה חינוכית – תמצא את עצמה עומדת בסתירה לנורמות מקובלות בחברה, וגם למקצת ממקורות היהדות – ועל כן מבחינה חינוכית זו גישה שצפויה לכישלון. אנו חפצים לחנך לשליטה עצמית, לאחריות על מעשינו, וליכולת ליהנות בדרך היתר באופן שלא מביא לידי תקלה או סיכון. איננו רוצים לבטל את מצוות ארבע כוסות בליל הסדר, ולא את מצוות השתיה בפורים. גישה שאינה חרדה משתיית אלכוהול באופן טוטלי, ומאפשרת שתיית מעט אלכוהול בזמנים המתאימים ובאופן המתאים – כדי להקליל מעט את האווירה , ושוללת באופן מוחלט שתייה מרובה, השתכרות, התמסטלות, ומה שמכונה "לדפוק את הראש" – זו גישה החותרת להקניית הרגלי שתיה מאוזנים.
שימוש מאוזן באלכוהול מבוסס על היכולת לצמצם ולהגביל את הרגלי השתיה כך שהאלכוהול לא יהפוך לצורך, והשימוש באלכוהול לא יבוא כמענה למצב רוח מדוכדך או למצוקה נפשית כלשהי. השימוש לא יהיה ספונטני ומזדמן אלא באירועים בהם מקובל בתרבות המתוקנת לשתות לחיים, במינון בהקשר ובאופן המתאים.
בהקשר זה, יש לגנות באופן חריף את תופעת 'מסיבות האלכוהול' המתקיימות לפרקים, ומשתתפיה 'דופקים את הראש' על מנת לברוח מהחיים, הן מצד ההתמכרות לאלכוהול ולנזקים הבריאותיים והנפשיים הכרוכים בכך, והן מצד עצם 'שיטת החיים' הפסולה הזו – הבורחת מקשיי החיים אל הטיפה המרה, ובמקום להתמודד עם החיים ולמצוא שמחה וסיפוק בעצם ההתמודדות וההתקדמות, היא בורחת אל ה'פתרון' של ההשתכרות.
2. ההקשר, האווירה והמוטיבציה
כאשר שותים אלכוהול ומתבסמים, שיקול הדעת מתרופף והאדם עלול לבוא לידי חטא ולידי תקלה, וההקשר האווירה והמוטיבציה הם אלו שיקבעו האם ההשתכרות תביא את האדם לפתוח את סגור לבו ולהתפלל אל ד' בלב פתוח ועיניים דומעות, או לחצות קווים אדומים ואסורי
ם, שלולי ההשתכרות לא היה מאפשר לעצמו לחצות אותם. ולכן, אם הנער רוצה להשתכר, ננסה לקיים דיון ולהתייחס לא רק לשתייה עצמה, אלא לכל ההקשר שלה. בתוך איזה הקשר הנער רוצה לשתות ולהשתכר ? עם מי ? כמה ? מה האווירה, ומה עומד בבסיס המוטיבציה לשתות ? אלו שאלות המבררות האם צפויות להיות תופעות שליליות לצד השתייה, האם מדובר באווירה של פריקת עול או באווירה של קדושה ושמחה של מצווה. וכן מתוך בירור זה יהיה ניתן לשוחח על הגבולות הנדרשים (הגבלת זמן, כמות, נוכחות הורית וכו').
שאלת המוטיבציה פותחת גם את הבירור התורני – ביחס למצוות השתיה בפורים. מה עניינה ומה גבולה. אף שאין מטרת מאמר זה לעסוק במצוות השתיה בפורים, אציין 2 הערות הלכתיות:
א. מובא בפוסקים להלכה, שאם אדם משתכר וכתוצאה מכך שכח לברך ברכת המזון או להתפלל מנחה וכיו"ב – יצא שכרו בהפסדו ועדיף שלא ישתה. מסר חינוכי עצום טמון באמירה זו: ההשתכרות הרצויה בפורים היא כזו שלא גורמת לאדם אף מכשול, אלא אדרבה מגלה את הקשר העמוק לתורה ולעבודת ד'. השותה בפורים לא אמור לשכוח את ברכת המזון, אלא אמור לברך אותה בכוונה יתירה. וקל וחומר שהשותה בפורים לא אמור לנבל את הפה, לדבר בחוסר רגישות כלפי הזולת, אלא אדרבה לגלות אהבת ישראל שבלבו ולהרבות שלום ורעות. שאלת השתייה בפורים תימדד במבחן התוצאה – אם היא מביאה את האדם למעשים טובים היא מבורכת, ואם לא – היא אסורה.
ב. ימי הפורים הם 'ימי משתה ושמחה'. שתיה המביאה את האדם למצב של חולי, כאב ראש, הקאות, ושאר מרעין בישין היא לא שתיה של שמחה, ולא כך היא צורתה של מצוות השתיה בפורים. השתיה אמורה להיות טעימה, מהנה, ולא מלווה בסבל גופני, ושלא תתבטל שמחת החג.
בשאלת המוטיבציה ראוי לתת את הדעת גם לנושא הלחץ החברתי, שככל שהוא קיים ועומד בבסיס המוטיבציה, ראוי הוא למרחב דיון בפני עצמו. מי ששותה כדי להוכיח לחבריו שהוא 'גבר' כנראה שלא יפסיק לשתות כאשר יחוש בתוכו שהגיע הזמן להפסיק, אלא כאשר יקבל את האהדה שהוא מצפה לה מן החברה.
3. האמון
אחד מגורמי המתח במערכות יחסים בין הורים לילדים, הוא האמון. עד כמה ההורה בוטח בתבונה ובשיקול הדעת של הילד, ובאחריות האישית שלו, כאדם עצמאי. בעוד שהנער תובע לקבל אמון ומרחב חיים עצמאי, ההורה מוצא את עצמו בקונפליקט פנימי בין התייחסות לנער כאדם מבוגר ועצמאי לבין מימוש האחריות ההורית המתבטאת בשמירה על הנער ובהטלת הגבלות המונעות את חירותו. שאלת יחס ההורים לרצון הילד להשתכר בפורים, מציפה את מערכת היחסים והמתחים בין ההורים לילד, סביב מרחב העצמאות של הילד, וקוראת לבירור פנימי האם כעת נכון יותר להעצים את הילד ולמסור את האחריות לידיו, או שמא נכון יותר לגונן על הילד ולקפח את חירותו.
4. פחדים
ובתוך בירור זה יש לתת את הדעת על הפחדים שלנו כהורים – פחדים טבעיים המצויים בנו כהורים החרדים לשלום ילדינו, אך גם עשויים להיות מעצבנים ומקוממים עבור ילדינו, ליצור מתחים ולהשיג את המטרה ההפוכה. האם נכון לדרוש מן הנער המתבגר לרקוד לפי חליל הפחדים של ההורה ? וביחס לרצון הילד לשתות אלכוהול בפורים – האם מדובר על פחדים חרדתיים שראוי לנו כהורים להתגבר עליהם ולאפשר לילד מרחב חיים משלו, או שמא מדובר על סכנה שחובתנו כהורים להתערב ולעצור את הכל, גם במחיר של כעס ומרמור ?
ניהול הפחדים שלנו כהורים, נדרש לא רק בהקשר לקיפוח מרחב העצמאות של הילד, אלא גם ביחס לעצם השאלה האם אנו רוצים להנחיל לילדינו את הפחדים שלנו.
5. וכשהילד לא שואל אותנו
אם הנער לא מחכה לאישור, והוא שותה ומשתכר, ואולי גם נמצא אותו בסוף האירוע שרוע על הארץ, מתבוסס בקיאו. האתגר המונח לפתחנו, כהורים, הוא ההפרדה בין הרגשות השליליים שבתוכנו (אכזבה, כעס, בושה) לבין השמירה והטיפול בילד, בהתאם למרחב הפעולה האפשרי לנו, ללא שיפוטיות וביקורת ('אמרנו לך'), ומתוך אהבה ללא תנאי וגבול.
ויהי רצון שנזכה לחוות את שמחת הפורים באמת, ואף שהשתייה תישמר במינונים הנכונים, השמחה תעלה על גדותיה, ומתוך מגילת אסתר המופלאה נשאב תעצומות רוח לראות את יד ד' בכל מגילות חיינו אנו, וליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר, כן תהיה לנו ולכל ישראל.
פורים שמח !