סף החרדה בימים אלה גבוה באופן משמעותי מימי שגרה רגילים – ויש לכך סיבות מוצדקות. אך החרדה היא מתישה ומעייפת, ומביאה אותנו לעצבות , כעס, ושאר דברים לא טובים. איך מתמודדים על החרדות ?
פעם היה איש חביב ותמים שהלך לזרוק את הזבל אל הפח השכונתי, ולרוע המזל בעת פתיחת הפח קפץ מתוכו חתול שחור ומבוהל, היישר אל זרועו, וינעץ בה את ציפורניו, לא בכוונה להזיק חלילה, אלא מתוך הפחד והחרדה שאחזו בו, והנה שניהם – האיש והחתול, נועצים זה בזה מבטי אימה עוצרי נשימה, האיש משדר סימני מצוקה, מנסה להניף את ידו למעלה ולמטה, והחתול מתכווץ עוד יותר ונאחז חזק יותר בזרועו, משל היתה קרש הצלה בלב ים. החרדה של שניהם ממשיכה לטפס ולשבור שיאים. מה ישנה את המצב ? מה יגרום לחתול להרפות וללכת כלעומת שבא ? התשובה אמנם פשוטה להבנה אך קשה מאוד לביצוע. ידידינו היקר צריך להבין, שהתגובה החרדתית שלו מתדלקת את התגובה החרדתית של החתול. ככל שהאדם מגיב באופן יותר חרדתי – כך מתעצמת חרדתו של החתול. אך אם האדם ישנה את האסטרטגיה, יאיר פנים לחתול, ידבר אליו ברוגע ובחן – החתול יירגע ויתעשת וילך לו לדרכו.
סיפור בלהות זה הוא סיפור מכונן ביחס לחרדות: החרדה היא מצב מאוד לא נעים. ובאופן טבעי אנו נוטים להיאבק בה ולנסות לגרש אותה, וכך באופן פרדוקסלי התגובה שלנו מתדלקת את החרדה במקום להחליש אותה. ככל שנקבל את החרדה שלנו, ללא כל התנגדות ומאבק, כך היא תדעך ותלך לה. ככל שנרגיש מאוימים מהפחד כך הוא יילך ויגבר, וככל שנעניק לגיטימציה לעצמנו לפחד, כך הפחד יישאר בגודל האמתי שלו. מילת המפתח היא קבלה – קבלת המציאות חסרת היציבות, קבלת החששות והסכנות האורבות לנו, קבלת העובדה שיש לנו פחדים. הקבלה היא השלמה עם המציאות, ומתבטאת באי התנגדות, ובנתינת ביטוי לחרדה. נתינת ביטוי לחרדה – בדיבור, בבכי, בכתיבה, ובכל דרך אחרת – מאפשרת לסערה הפנימית לצאת החוצה, ולאחריה יוכל האדם למצוא את עצמו רגוע ולחוש הקלה.
משימה (אישית או קבוצתית): חישבו ביחד מה מקשה עלינו לקבל את החרדה, ומה יעזור לנו להשלים איתה