"איך אני מלמדת את ילדיי הקטנים לדחות סיפוקים? איך אני מעבירה להם שבחיים לא מקבלים כל דבר כאן ועכשיו?"
חלק א'/חדוה אריאל , עו"ס חדוה אריאל עו"ס m.s.w הנחיית הורים זוגות וקבוצות אימון הורי, זוגי ואישית
האם לנו ההורים קל לדחות סיפוקים? בעידן מלא בגירויים בו מקבלים תגמול מידי בלחיצת כפתור קלה, בחברת שפע דיגיטלית בה הכל זמין ולא חסר כלום – גם לנו המבוגרים קשה לדחות סיפוקים. דמיינו הורה מטיף לילדו הממרר בבכי שהוא צריך להבין "שלא כל דבר שהוא רוצה הוא יקבל כאן ועכשיו". באמצע המשפט ההורה שומע צליל הודעה חדשה מהטלפון הנייד – האם יסתכל בהודעה מיד?? האם ידחה זאת??
אם למבוגרים קשה- קל וחומר לילדים. לילדים קטנים אין יכולת תפיסת זמן, ולכן מה שלא מקבלים עכשיו, מבחינתם לא יקבלו לעולם. ולכן אכזבתם קשה מאוד כשהם לא מקבלים מבוקשם.
נכדתי שנולדה בקיץ בקשה שיחגגו לה יום הולדת בסתיו. כל ניסיונות ההורים להסביר לה שתחכה חצי שנה לא הועילו. מבחינתה, יום הולדת עכשיו, או לעולם לא.
לא באתי לייאש אתכם ההורים, אלא לעזור לכם לפתח את יכולת דחיית הסיפוק שלכם מהצלחה מיידית, כאן ועכשיו, בחינוך הילדים לדחיית סיפוקים.
בכל זאת מה ניתן לעשות?
נתחיל מאתנו ההורים ונעבור לילדים:
• לפני הכל חינוך מתחיל בדוגמה אישית שלנו ההורים- ככל שאנו מצליחים לפתח אצלנו דחיית סיפוקים, כך נצליח יותר להעביר זאת לילדים.
• התאזרו בסבלנות לתהליך חינוכי ארוך טווח. אין מתכון שיעצב ילד כאן ועכשיו למסוגלות לדחות סיפוקים. זה התמודדות יומיומית לילד ולהורים. דיאלוג מתמשך שיהיו בו גם תסכולים לשני הצדדים.
• מומלץ להכיל את הקושי של הילדים ולהבין שזה נורמאלי גם אם הבכי והיללות צורמים לנו באוזניים. לא בהכרח לספק את מבוקשם, אבל גם לא לצפות מהם למכתב תודה או קריאות צהלה.
עד כה הצעתי כיצד להבין ולהתייחס לתופעה. אבל איך להגיב לילד הדורש סיפוק למבוקשו? מה להגיד לו? כמו שאמרנו, הטפות מוסר והסברים לא יעזרו!
אני רוצה להציע לכם לייצר שיח רגשי עם הילדים על הקושי בדחיית הסיפוק.
לתת לגיטימציה לקושי שלהם, וביחד אתם לחשוב על דרכי ההתמודדות שלהם עם הקושי, מלבד בכי ממושך והפגנות זעם – שזו אפשרות אחת לבחירה מתוך שלל אפשרויות.
דוגמה: הילד מבקש ממתק. ההורה מחליט שלא לספק מבוקשו. הילד מוחה בדרכו, וההורה: נותן לגיטימציה ומכבד את רגשותיו של הילד: "אתה מאוד מאוד רוצה עכשיו ממתק", "אני מבין שזה מאוד קשה לך", "מאכזב אותך". חיבוק גם יכול לעזור. זה נקרא: הצטרפות.
השלב הבא נקרא הובלה: לחשוב מה יכול לעזור לילד בהתמודדות עם הקושי. אפשר לשאול את הילד: "מה יכול להרגיע אותך?" או להציע לו רעיונות לעזרה.
יתכן שהילד יצטרך זמן להירגע ולהיות במצב רוח טוב ואנחנו נצטרך להתאזר בסבלנות. טיפה ועוד טיפה של ניסיונות התמודדות יבנו אצל הילד את החוסן הנפשי לדחות סיפוקים.
בהצלחה!
