אלימות במשפחה – חלק ראשון

(מאמר ראשון בסדרה)

אלימות בתוך קשר זוגי, פעמים רבות עלולה להיות מוסווית, הן מחמת שלא מדובר באלימות פיזית בוטה אלא באלימות מסוגים אחרים (מילולית, נפשית, כלכלית, מינית) והן מחמת שהיא נתפסת בעיני שני בני הזוג כחלק מה'סיפור הזוגי' שלהם, שאחראים להם שני בני הזוג ביחד.

אנשים אלימים לרוב לא מודעים לכך שהם אלימים, בחוויה שלהם הם לעולם לא מחליטים להתפרץ מתוך איזה שהוא רוע פנימי, אלא יש תמיד מישהו שגורם להם לאבד את זה, והם לא באמת אשמים … בתוך קשר זוגי הם עשויים לחוות את בן הזוג שלהם כגורם וכאשם.

אך על אף הקשיים לזהות את האלימות ולהתייחס אליה בהתאם – עלינו לחדד היטב את המבט, ולזהות התנהגויות אלימות באשר הן. 

להלן רשימה חלקית של תמרורי אזהרה חמורים:

א. אם בן הזוג מאיים בכל סוג של איום
ב. אם בן הזוג מאשים אותך בהתפרצויות שלו
ג. אם בן הזוג עוקב אחרייך, וקנאי לך באופן קיצוני
ד. אם בן הזוג מצר את קשרייך החברתיים / המשפחתיים,
ה. אם בן הזוג מצר את חופש הבחירה שלך בכל תחום שהוא (כלכלי, אינטימי, ועוד)

לכל אירוע ספציפי תוכל להיות פרשנות על רקע זוגי, שתכחיש את קיומה של אלימות. תוכל גם להיטען טענה שמדובר בחיכוך נורמלי שיש בכל מערכת זוגית, או במצוקה רגשית מובנת שרוב האנשים היו מגיבים בה באופן דומה …. ואכן ישנה קשת של התנהגויות על הרצף של האלימות, ולא כל התפרצות אפשר לתייג כאלימות.

אך אעפ"כ, גם בתוך קשר זוגי – יש קווים אדומים, וכל אחד אמור לכבד את חירותו של בן הזוג, ואת רצונותיו. האלימות לסוגיה השונים היא פריצה של קווים אדומים אלה באופן מתמשך, ועל מנת שהיא תופסק יש לקרוא לה בשמה האמתי, ולטפל בה בכלים הייעודיים לטיפול באלימות

מה עושים כשמזהים אלימות ? ואיך מטפלים ? על כך בפרקים הבאים

קרדיט תמונה: Photo by Sydney Sims on Unsplash