הרגע הכי מרגיז במגילת אסתר

 
כל שנה מחדש בקריאת המגילה, אנו מתענגים על הרגע המתוק הזה, שאחשורוש רותח מכעס על המן, ומצווה לתלות אותו על העץ, ובשעטו"מ המן נתלה על העץ. הקהל מריע בשמחה גדולה, ובית הכנסת מתמלא באווירת ניצחון חגיגית. ובעצם התחושה היא שברגע הזה הסתיים הסיפור. צורר היהודים נתלה על העץ, ועם ישראל ניצל.
אך מיד לאחר מכן, תחושת המועקה חוזרת: אסתר נופלת לפני אחשורוש, בוכה ומתחננת לבטל את האגרות ששלח המן, והמלך אחשוורוש משיב בשלילה, ומסתתר מאחורי טענה בירוקרטית משונה, שאין אפשרות לבטל את האיגרות. והרגע הזה כל כך מרגיז. אסתר מן הסתם אמרה לאחשורוש: 

'תגיד, אתה נורמלי ? הרי רק אדם אחד רצה להשמיד את העם היהודי, והוא כעת תלוי על העץ. אין עוד מישהו פה בינינו שרוצה באגרות האלה, נכון ? וכי לא תוכל לכנס את החכמים ואת היועמ"ש, ולעקוף איך שהוא את החוקים, שאתה עצמך קבעת ? לא לימדו אותך לעגל פינות ? איזה מין מלך אתה אם אתה לא יכול לבטל איגרות שחתומות בטבעת שלך עצמך ? וכי עם שם יילך לאבדון , בגלל בירוקרטיה פרסית ארורה ?? וכי אין לך יועצים משפטיים, שיוכלו לטעון שהאגרות נחתמו שלא על דעתך, והן בטלות ומבוטלות ככל מקח טעות ?'

ואכן הרגע הזה כל כך מרגיז. ואפילו יש תחושה, לפעמים, שלא מובן למה המגילה לא מסתיימת כאן, בתליית המן, והאם לא היה יותר הגיוני שעם תליית המן האגרות התבטלו מאליהן, והעיר שושן צהלה ושמחה ?

אך דעו נא רבותיי, שבמחשבה עמוקה יותר – הרגע המרגיז הזה, הוא הרגע הכי מתוק, והוא הוא הסוד של פורים:
כי אם הדברים היו תלויים באמת באחשורוש, אני די בטוח שהסמרטוט הזה היה מתקפל, ועושה מה שצריך כדי שאסתר תהיה מרוצה. אך המלך האמתי במגילה הוא לא אחשורוש, אלא מלכו של עולם, והמלך הזה, אומר לאסתר את הסוד הגדול:

את מה שאחשורוש עשה, מן הסתם אפשר לבטל, ובקלות רבה. אבל מה שאני עשיתי – לא עשיתי בשביל לגלגל את הגלגל חזרה אחורה, ולמחוק את הדבר, כאילו לא היה. כשאני עושה משהו בעולם, אומר המלך, זו לא איזו תקלה שצריך למצוא דרך לבטל אותה. את רוצה שהיהודים לא יינזקו, שימשיכו לשרוד כאן בגלות בין הגויים, באין מפריע. אבל אני רוצה שהיהודים ירימו את הראש ! אני רוצה שתהיה מלחמה ! אני רוצה שהיהודים ינקמו בשונאיהם ! אני רוצה את שיבת ציון מתוך 'הרם קרן ישראל עמך'. לכן אני לא מוכן לבטל את האגרות. אני כתבתי אותן כי אני רוצה בהן, והתפקיד שלך הוא לא להתחנן לבטל אותן – אלא 'ואתם כתבו על היהודים כטוב בעיניכם' – אל תברחו מהסיטואציה, תיכנסו אליה בטוב , ותפיקו ממנה את כל הטוב הגנוז בה !

ואכן, לו אחשורוש היה מבטל את האגרות, מה היה קורה ?  אם חלילה היו האגרות מתבטלות, היה מגיע יג באדר – והיה זה יום סתמי – בלי מלחמה ובלי תשועה, בלי 'נקהלו היהודים' ובלי 'והרוג בשונאיהם', ולא היה פורים !

ואתם כתבו על היהודים כטוב בעיניכם – זהו עומק הפורים. כי מה שטמון במילים אלו הוא שהסיטואציה הקשה שמונחת לפתחכם – היא ממני, והיא צריכה לקרות, ואל תבקשו ממני לבטל אותה. כתבו על היהודים כטוב בעיניכם. תתמודדו. ואני רוצה בניצחונכם.

תובנה זו מלווה אותנו בכל השנה, במפגש עם כל מיני קשיים ואתגרים נפשיים. ומלכו של עולם אומר לנו: ואתם כתבו על היהודים כטוב בעיניכם.