גבר הולך לאיבוד

דודי ויפית היו זוג נורמאלי לחלוטין, עד שהכל השתבש. המשפחה נכנסה מערבולת.  כל זה יכל להמנע אליו דודי ידע ש….

דודי בן 35, נשוי ליפית, ולהם 3 ילדים. דודי עובד בחנות למוצרי חשמל, ויפית גרפיקאית.

יפית פיתחה דיכאון אחרי לידה, שהתחיל בעצם כבר במהלך ההיריון. גם הלידות הקודמות לא היו פשוטות, אבל היה בסך הכל בגבולות הסביר. דודי מבין היטב במוצרי חשמל, ובמכירות, אבל בדיכאון אחרי לידה הוא לא חזק …

יפית הפכה למרירה וכעסנית יותר מתמיד, תוקפת את דודי ומאשימה אותו בכל דבר. היא מסתגרת הרבה, רואה הכל שחור, אין לה חשק לכלום – גם לדברים שתמיד אהבה לעשות. היא חסרת כח, לא מתפקדת, הכל קשה לה. לפעמים היא מתפרצת בכעס על הילדים, ולפעמים פשוט מתעלמת מהם.

היא בוכה המון, ואומרת לדודי שהיא רוצה למות. דודי  מגיב בבהלה ובחרדה, ואומר לה שהיא חייבת ללכת לפסיכיאטר, זה מחריף את המצב כי יפית צועקת עליו בחזרה שהוא צריך ללכת למטפל שילמד אותו איך צריך להתנהג בזוגיות

ככל שהמצב מחמיר, דודי מפחית אחוזי משרה, כדי להיות יותר בבית, שהרי שום דבר שם לא מתפקד. בהתחלה דודי ניסה להכריח את יפית לעשות את מטלות הבית – ניקיונות, כביסות, בישולים, אבל היום אין לו בכלל ציפיות. הוא עושה בעצמו מה שהוא יכול. דודי מתאמץ לשדר "עסקים כרגיל", ושהשכנים לא ישאלו יותר מדי שאלות.

בעבודה דודי לא מרוכז, הוא מתוח, חסר סבלנות, וההערכה כלפיו פוחתת והולכת.

הגננת מדווחת לדודי שהילדה הגדולה מרביצה לילדים אחרים, שהיא מכונסת בתוך עצמה, ושצריך לעשות עם זה משהו … דודי מתחמק. "זה בסדר, יעבור לה …"

המצב של יפית הולך ומחמיר, וכך גם של דודי והילדים. דודי מנסה להסביר לה, בצורה הכי עדינה שאפשר, שאם זה ימשיך ככה, היא תהיה חולת נפש, שמאושפזת באיזה מחלקה סגורה, ושהוא יתגרש ממנה. ושהיא חייבת לקחת אחריות וללכת לפסיכיאטר. אבל יפית יותר מתחברת לטיפולים רגשיים, והיא אומרת שהכל קשור ליחסים המורכבים שלה עם אמא שלה. דודי אומר לה שזה קשקוש, ושהם לא יכולים לבזבז כסף על הדברים האלה, טיפולים שעולים המון כסף ואין להם סוף, ומי אמר שהם בכלל יעזרו במשהו.

יש להם "מריבות קבועות". אלו מריבות שחוזרות על עצמן פעמים רבות, ומסתיימות תמיד באותה צורה:

דודי כועס על יפית שממשיכה להתנדב שעתיים בשבוע בבית של אישה חולה ומסכנה, כשהיא לא עוזרת בכלל בבית.

אילו יפית כועסת על דודי שברגעים שהכי קשה לה הוא מתרחק, ולא יודע להכיל ולחבק.

דודי מאשים את יפית שהיא לא מטפלת בעצמה בצורה הנכונה, ויפית כועסת על דודי שהוא מקשה עליה במקום לתמוך בה

דודי ויפית לא מצליחים לדבר. כל אחד מנסה לשרוד בעצמו, וכל אחד מהם חש אכזבה וגם כעס כלפי הצד השני.

יפית מרגישה אבודה, הביטחון העצמי שלה מרוסק, היא זקוקה לבעל תומך, מכיל, מחבק, אבל דודי מלא טענות כלפיה, מאשים אותה, לא מתקרב אליה, לא תומך, ולא מעניק חום ואהבה.

דודי מרגיש די דומה … הוא משקיע את כל הכוחות שלו להחזיק את הבית, יפית לא עוזרת, וגם לא מפרגנת. היא בכלל לא מתעניינת בו, לא מעניקה לו מה שאישה אמורה להעניק, והוא לגמרי בודד.

יפית מתחילה ללכת לכל מיני טיפולים, כאלה ואחרים. דודי לא שותף לתהליך, ובעצם הוא מודר ממנו. ליפית יותר קל לא לשתף את דודי, הרי אי אפשר לדבר איתו בכלל, והוא לא מבין כלום ממה שעובר עליה. הוא חלק מהבעיה, ולא חלק מהפתרון.

דודי מרגיש שיפית כאילו חזרה לימי הרווקות. היא מדברת עם אמא שלה ועם חברות שלה יותר ממה שהיא מדברת איתו. הם בכלל לא מתפקדים כמו זוג.

דודי לא מבין מה יש ליפית. מה עובר עליה . מה היא צריכה. ולמה הוא מורחק ומודר. הרי הוא בעל מושלם, וכל הבית על הכתפיים שלו.

הוא לא מבין מה הוא אמור לעשות, ואין לו את מי לשאול

הסיפור הזה, על דודי ויפית – יכול היה להיות סיפור אחר. אם דודי היה מקבל ליווי מקצועי, והיה מבין מה זה דיכאון, מה הצרכים הנפשיים והפיזיים של אשתו, ואיך הוא יכול לעזור – כל הסיפור היה נראה אחרת. דודי היה מגוייס לתמוך ביפית ברמה הרגשית, וגם ברמה התפקודית. הוא היה משכיל להביא אותה לטיפול מקצועי, הוא היה עוגן של חוסן ויציבות, שיפית היתה יכולה להישען עליו ברגעים הכי קשים. גם דודי בעצמו, אם היה בליווי מקצועי – היה מקבל הכרה לקושי שהוא עובר, כבן זוג, וכאבא. הוא היה מקבל תמיכה שהיתה מסייעת לו לצלוח את התקופה הקשה הזו בצורה מיטבית יותר, הן בשביל עצמו והן בשביל אשתו ומשפחתו.

ההסתכלות על דיכאון אחרי לידה מהזווית הזוגית והמשפחתית – היא משום מה אינה מובנת מאליה. המחקרים הרבים שנעשו על דיכאון אחרי לידה מגדירים את התמיכה של בן הזוג כגורם קריטי להחלמה של האישה, אך המציאות בפועל רחוקה מיישום תובנה זו. תשומת הלב מופנית בדר"כ אל האישה הלוקה בדיכאון, אך מקומו של בן הזוג, ועצם ההבנה שדיכאון אחרי לידה הוא גם משבר משפחתי –  עדיין לא באים לידי ביטוי. ישנם חומרי ההסברה רבים בנושא דיכאון אחרי לידה – אך כולם מיועדים לאישה, ולא לבן הזוג.

אז עשינו מעשה, והפקנו עלון הסברה ייחודי המיועד לבן הזוג. המטרות שלנו הן :

·         שבן הזוג יידע לזהות דיכאון אחרי לידה ולפנות לעזרה מקצועית

·         שבן הזוג יבין מה אשתו עוברת, מה הצרכים הרגשיים והפיזיים שלה, ומה תפקידו בסיטואציה

·         שתהיה הכרה גם בקושי של בן הזוג, ותינתן התמיכה המתאימה.

·         שתהליך המחלה וההחלמה לא ישחק ויפורר את הזוגיות

·         שהקשר הזוגי יהיה מקור כח להתמודדות עם הדיכאון