פרשיית חיים ולדר הסתיימה בהתאבדות. אין עוד עניין לדון בחיים ולדר האיש, אך יש עניין לדון ברשמים המהדהדים מפרשייה קשה זו.
אודה ולא אבוש, כי כעס רב אגור בתוכי כלפי מעשה ההתאבדות הנורא הזה. זו אולי הפעם הראשונה שאדם בעל דימוי ערכי, חינוכי ותורני – רוצח את עצמו בצורה פומבית כל כך. ומעבר לאיסור שבדבר, אי אפשר להתעלם מרשמים שמעשה שכזה לכאו' מותיר:
- היאוש מיכולת התיקון.
מתוך שגרת החיים שלי כאן, בעמותת חיים של טובה – אני מתקומם בכל לבי על היאוש הזה. היאוש מיכולת התיקון הוא אבי אבות הקלקול. הוא הרעל שגורם לאנשים שנפלו להמשיך ליפול מתוך מחשבה שאין להם דרך אחרת. הוא הרעל שגורם לאנשים המתמודדים עם כל מיני אתגרים – להרים ידיים ולוותר. האמונה ביכולת התיקון, האמונה ביכולת לחולל שינוי – היא הבסיס לכל התמודדות. בכל אדם יש טוב, בכל אדם נקודות חוסן, ומהם יוכל לשאוב את הכח להתמודד עם הצדדים האחרים שבתוכו.
זהו בעיני הנושא העיקרי שצריך לעסוק בו במלוא הכח, בעקבות פרשייה כואבת זו.
- התאבדות כאופציה.
מי שנוטל את נפשו, ובפרט אם הדבר נעשה באופן פומבי – הוא פושע. לא רק משום עצם המעשה הפסול והנפשע, אלא מחמת שמעשה פומבי שכזה מציב את ההתאבדות כפתרון. בספרות המקצועית ידועה תופעה של היווצרות גל התאבדויות בעקבות מעשה התאבדות ('אפקט ורטר') – אנשים המתמודדים בעצמם עם מחשבות אובדניות, מקבלים 'חיזוק' מאותו אדם שקם ועשה מעשה, מזדהים איתו באופן עמוק, והולכים בדרכו. וככל שהמתאבד מקבל יחס יותר אוהד ואמפתי, כך עוצמת הסחיפה של הגל גדלה, כי המסר הוא שההתאבדות משתלמת. אנשים שמתמודדים עם מחשבות אובדניות, והבחירה בחיים עבורם היא מאבק קיומי יום יומי (ובפרט אנשים שסיפור ההתמודדות שלהם קשור לעולם של המיניות, והפגיעות) – זקוקים בעת הזו במיוחד להמון כח לבחור בחיים. והם צריכים לקבל את המסר מהחברה, שהם יזכו לאמפתיה ולחמלה כאן בחיים, ולא בדרך אחרת חלילה. וגם אם מדובר במי שהסתבך במעשים רעים וחמורים – אני איני חפץ במיתתו. אני חפץ בתיקון ובשיקום.
ומכאן למושג נוסף, שמנסר גם הוא בחלל: 'משפט שדה'
כל אדם בעל יכולת השפעה ציבורית – זכאי ואף חייב לעשות כל שביכולתו להציל את החברה מאנשים מסוכנים. זהו באופן כללי הבסיס המוסרי לפרסום חשדות על אדם, המהווה סכנה לאחרים – בהיעדר דרך אחרת להסיר את הסכנה. כמובן שיש לכך תנאים וסייגים (המכונים בשפה ההלכתית 'לשון הרע לתועלת'), ואין כאן המקום לפורטם. הכותרת של העניין הזה היא מילה אחת: הצלה. כל אדם שיכול לעסוק בהצלה ועושה זאת באחריות ובשיקול דעת – יבורך. אך אסור לאף אדם לקחת לידיו את סמכות הענישה, ולעשות מעשים שאינם חיוניים ל'הצלה', גם אם הוא משוכנע בכל לבו שהם עומדים במבחן הצדק, והם העונש הראוי וההולם לאותו חשוד.
הקו המבדיל בין 'הצלה' ל'ענישה' – יתכן שלא תמיד יהיה קל לזהותו, במיוחד בהקשר של מאבקים בדמויות בעלי מעמד ציבורי. יתכן שלא יהיה קל להבחין מה נדרש ל'הצלה' ומה כבר חורג מ'הצלה' ונכנס ל'ענישה', אך זוהי אבחנה קריטית.
פעולות ענישה לפושעים הן חשובות מאוד, גם בעצם הצדק שבהן וגם בתועלת ההרתעתית שלהן – אך הסמכות להעניש אינה נתונה לכל אדם, היא חייבת להישאר ביד הרשויות המוסמכות.