בעלי לא מתפקד ואני לא יכולה יותר

שלום, הגעתי לחיים של טובה ?

– כן, במה אוכל לעזור ?

– בעלי צריך עזרה. לפני חצי שנה פיטרו אותו מהעבודה, ומאז הוא לא אותו אדם שהכרתי … הוא לא מוצא את עצמו, לא מצליח להתקבל לאף עבודה … והאמת הוא נראה כל כך גרוע בראיונות עבודה – שזה לא מפתיע …  והמצב פשוט קטסטרופה. אין לו כח לקום מהמיטה … וכשהוא קם הוא עצבני וכעוס ויורה לכל הכיוונים … אנחנו צריכים דחוף למצוא לו מטפל מקצועי ורגיש, כי בעלי מאוד מאוד רגיש …

– אני מבין. האם הפניה אלי היא בידיעת בעלך ?

– כן, בודאי, דברתי איתו על זה שהוא צריך עזרה, ושצריך למצוא לו מטפל שמתאים בשבילו

– טוב, אם כן אוכל לדבר ישירות עם בעליך ?

… היסוס, שתיקה

– אני לא יודעת אם זה רעיון טוב, הוא לא ממש יסכים לדבר איתך … והאמת שהוא גם די סקפטי לגבי פסיכולוגים … אבל אני פשוט לא יכולה יותר, הוא חייב טיפול בדחיפות !!

לא קשה להבין את עוצמת חוסר האונים והתסכול של האישה, כנגד מצבו של בעלה. היא רוצה שהוא יחזור לעצמו, ועושה כל שביכולתה כדי לעזור לו.

אך מצד שני, אי אפשר לעזור לאדם שלא רוצה בעצמו עזרה. והרי אי אפשר לטפל באדם שלא משתף פעולה.

במצבים כעין אלו, התפקיד בן הזוג והמעגל הקרוב מתחלק לשלושה אפיקים: 

א. להיות אמפתיים לקושי ולכל מה שהוא עובר, ולהציע לו ללכת לטיפול ממקום של אהבה ואכפתיות. הרי הטיפול עשוי לסייע לו לעלות מהבור שנפל אליו, לחזור לעצמו, לשמחת החיים שלו, ולהתמודד בצורה בריאה עם אתגרי החיים.  
ב. לסייע לו בבירורים על מטפל טוב ובכל מה שאפשר, אך לא לקחת ממנו את כל האחריות, כי זה מקטין אותו ומחליש אותו, ועלול להשיג תוצאה הפוכה. 
ג. לשמור על קוים אדומים. זה שהוא בדיכאון ובמשבר נפשי, לא מתיר לו לפגוע באחרים, ואסור שאנשים אחרים יימחקו או ייפגעו. 

ככל שהמצב מחמיר והאדם מתחפר יותר בתוך חוסר האונים והדיכאון, הקושי של המשפחה הולך וגדל, ופעמים שהם עצמם זקוקים לתמיכה ולטיפול. 
אם מופיעים סימני אבדנות, אין להקל ראש ויש לפנות לגורם מקצועי לקבלת הדרכה וליווי.